על פי נתוני המנהל הכללי לפעילות כלכלית, המסדיר את המסחר, שצוטט על ידי העיתון אקספרסו, 150 חנויות היסטוריות נרשמו בליסבון, 85 בפורטו, 44 בבראגה, 25 בפיגואיירה דה פוז ו -19 בפמליצ'או. במקרה של ליסבון, "בתוך 10 שנים מחצית מאותן חנויות אבדו", אומרת קרלה סלסינה, נשיאת איגוד איגוד המסחר והשירותים.

פאולו פררו, מ- Fórum Cidadania LX, סבור כי בימינו "הלקוחות רוצים לשמר את החנויות הללו יותר מהבעלים, לרוב קשישים וילדיהם שאינם רוצים לעקוב אחר חיי המסחר". בנוסף, הוא קובע כי "לא דמי השכירות הם שמפריעים לקיומם של מפעלים אלה", אלא במקום זאת מחסור באנשי מקצוע שיעבדו מאחורי הדלפק.

החנויות הישנות במרכז העיר ליסבון, למשל, פועלות על דמי שכירות מותנים מאז 2013 ולא יעודכנו עד 2027.


עבור קרלה סלסינה, עם סגירת החנויות המסורתיות וההיסטוריות הללו, "חיי השכונה הם שנעלמים".