מה כל כך מיוחד ב- 25 באפריל עבור פורטוגל?

השנה היא 1974 - לא מזמן, 50 שנה בלבד, אך הייתה לה השפעה עמוקה על פורטוגל והיא תיזכר על ידי רבים שהכירו את החיים לפני תאריך זה. המכונה מהפכת הציפורן, זה קרה בליסבון והיה סופה של הממשלה הפשיסטית

-מה קרה?

זה היה היום בו הפיכה צבאית הפיכה את משטר אסטדו נובו (מדינה חדשה) שהחל אנטוניו דה אוליביירה סלזאר, ראש ממשלת פורטוגל משנת 1933 עד 1968, ולאחר מכן החליף אותו מרסלו קאטאנו. במהלך הנהגתו של סלזאר (או שיש שיגידו את הדיקטטורה שלו), הוא ניסח את החוקה החדשה שארגנה מחדש את המערכת הפוליטית של פורטוגל בקווים סמכותיים. סלזאר בחר את השרים שלו לאסיפה הלאומית, שעל עבודתם פיקח מקרוב. החירויות הפוליטיות בפורטוגל צומצמו והמשטרה הצבאית הדחיקה מתנגדים.

תנועת הכוחות המזוינים המהפכניים (Movimento das Forças Armadas) הייתה קואליציה שרצתה להביא לשינוי פוליטי וחברתי והחלה כניסיון לשחרר את פורטוגל מהמשטר החדש ומהחוקים הצבאיים החדשים. אנשים חפים מפשע רבים נפלו על סוכנות הביטחון הפורטוגזית המכונה משטרת ההגנה הבינלאומית והממלכתית, המכונה PIDE, שהייתה לה הכוח לעצור ולעצר כל מי שחשד בזי

מה נגד המדינה, והם כלאו ורצחו פעילים פוליטיים רבים, אנרכיסטים, קומוניסטים, עובדים, אינטלקטואלים וכו' קישור

כת הציפורן הביאה כאן יותר מ -40 שנות דיקטטורה וסיימה את המשטר הסמכותי הארוך ביותר באירופה ששרד. זה התחיל במוזיקה ברדיו - תחילה, בשעה 22:55 בערב ב -24 באפריל, הושמע "'E Depois do Adeus" מאת פאולו דה קרוואלו; ואז ב- 25 באפריל בשעה 00:25, 'גרנדולה, וילה מורנה' מאת חוסה אפונסו הושמע ברדיו רנסצ'נקה. זה היה נדיר מכיוון שזה היה שיר אסור במדינה, בגלל הקשר לאידיאלים קומוניסטים, והיה הסימן השני לעם שהמהפכה מתחילה וכי מהפכנים צריכים לכבוש את הנקודות האסטרטגיות של המדינה. תוך מספר שעות הופל האסטדו נובו.

הפכת הציפורן קיבלה את שמה מהעובדה שכמעט לא נורו יריות, אלא בעיקר מסלסט קיירו. במהלך אותו יום, סלסט הייתה אמורה לעבוד במסעדה, אך בגלל המהפכה היא לא נפתחה. יום השנה הראשון למסעדה היה ב -25 באפריל, וכדי לחגוג, הבעלים תכננו לחלק פרחים לכל לקוחותיה, אך באותו יום זה לא הלך לפי התוכנית בגלל ההפיכה. סלסט נשלחה הביתה עם הציפורנים, אבל כשסלסט ראתה את הטנקים ושאלה אותם מה קורה, הם ענו: 'זו מהפכה! '. חייל ביקש סיגריה, אבל לא היתה לה כל סיגריה וכל מקום היה סגור. הדבר היחיד שהיה לה היה הפרחים - אז היא הניחה את הפרחים בחרטום רובי החיילים, ונודעה בשם ציפורן סלסט. האוכלוסייה יצאה לרחובות כדי לחגוג את סיום הדיקטטורה, ואחרים הלכו בעקבותיהם, כאשר ציפורנים הונחו באקדחים ועל מדי החיילים, ותמונות הרובים עם הפרחים הפכו לסמל איקוני לשלום

החיים לפני המהפכה החיים בתקו

פת הדיקטטורה התאפיינו בבקרות חברתיות קפדניות ובקשיים כלכליים, שם נאבקו העם לגמור את החודש. חיי היומיום היו מוסדרים מאוד, כאשר חירויות אזרחיות בסיסיות כמעט ולא קיימות. התקשורת צונזרה בכבדות, והמשטרה החשאית עקבה אחר מתנגדים פוטנציאליים ויצרה אווירה של פחד ושתיקה. אזרחים רבים לא דנו בפוליטיקה אפילו בגבולות בתיהם, מחשש להשלכות.

שירות צבאי חובה לא היה פופולרי אך היה מציאות בלתי נמנעת. לנשים היו תפקידים מוגבלים בחברה ובדרך כלל היו מוגבלים לחיי הבית עם הזדמנויות מוגבלות לחינוך ותעסוקה. הפורטוגלים מצאו דרכים קטנות להתנגד, אולם אחת הדרכים הייתה מוזיקה עממית כמו 'פאדו', שהכילה לעתים קרובות ביקורת סמויה על החיים תחת הדיקטטורה, או על ידי הפצת

25 באפריל נחגג כיום מדי שנה ברחבי פורטוגל והוא ידוע בדרך כלל בשם Dia de Liberdade או יום החירות. פרחי ציפורן הפכו מאז לסמל של שלום וחופש עבור העם הפורטוגלי - הודות לסלסט.

Marilyn writes regularly for The Portugal News, and has lived in the Algarve for some years. A dog-lover, she has lived in Ireland, UK, Bermuda and the Isle of Man. 

Marilyn Sheridan