חוק חדש עבור "ויזת זהב" תרבותית

על סיום הצעת החוק ושליחתה למערך הפרלמנטרי החדש הוכרזו בשבוע שעבר על ידי שר התרבות, פדרו אדאו אי סילבה, בפאצ'יו דה אג'ודה, במהלך ישיבת החתימה על תזכיר בין המדינה הפורטוגזית לקרן ליברריה ללו, שרכשה את הציור "ירידה מהצלב" מאת דומינגוס סקיירה (1768-1837).

על פי הצגת החוק המוצע, הוא נערך במטרה ליצור "סביבה נוחה יותר להשתתפות פיננסית פרטית בתרבות". בשבוע שעבר חשב פדרו אדאו אי סילבה כי היה "עיכוב משמעותי מאוד" במדינה בתחום החסות התרבותית, וקרא לאנשים פרטיים להשתתף בתרבות, ולהצטרף ל"מאמץ ואחריות של המדינה

בתעודה, שהוכרזה בעבר גם על ידי פדרו אדאו אי סילבה, קיימת הצעה להקים קרן לרכישת יצירות אמנות למוזיאונים וארמונות לאומיים במטרה לממן רכישת יצירות אמנות על ידי המדינה כדי "לחזק ולהעריך" אוספים אלה.

קרן זו "תמומן על ידי הכנסות מהקצבות שהוקצו לה על ידי תקציב המדינה ועל ידי הכנסות אגרות, תרומות או מסים שהוקצו לה", לרבות האפשרות לקבל הכנסות מירושות, מורשות, תרומות ותרומות.

ויזת זהב

בהתאם לחיזוק קרן זו עומדת ההצעה ליצור היתר שהייה חדש להשקעה תרבותית - מה שמכונה 'ויזות הזהב' - באמצעות "תרומות, במזומן, בסכום השווה או יותר מ -500 אלף יורו".

דרך נוספת להשיג היתר שהייה זה, על פי החוק המוצע, היא "העברת הון בשווי 250 אלף יורו ומעלה" המיושמת על השקעה או תמיכה בייצור או תערוכה אמנותית, שחזור או תחזוקה של מורשת תרבותית לאומית".

מנגנון נוסף שהדיפלומה מספקת הוא "מימון התאמה", מושג "המורכב מצורה אוטומטית ומשלימה של מימון ציבורי או פרטי, דרכו גורם ציבורי או קרן מתחייבים לממן, באמצעות סובסידיה או תרומה שאינם ניתנים להחזר, פעילות או פרויקט הרשום בפלטפורמת מימון המונים, בסכום השווה לאחוז מהמימון שיגויס באמצעות הפלטפורמה".

המטרה היא ליצור תנאים והזדמנויות כמו קמפיין הגיוס הציבורי שאורגן על ידי המוזיאון הלאומי דה ארטה אנטיגה, בליסבון, בשנים 2015-2016, שקיבל כספים לרכישת הציור "Adoraã§ã£o dos Magos", מאת דומינגוס סקיירה, כאשר הגיע לסך כולל של 745,623.40 יורו מהחברה האזרחית, הרבה מעבר ל -600 אלף יורו הדרושים לרכישה, שהוכרז באותה תקופה.

זה היה הקמפיין הראשון בפורטוגל לגייס כספים לרכישת יצירת אמנות למוזיאון ציבורי, וכלל תרומתם של אלפי אזרחים בודדים, מוסדות, חברות, קרנות, בתי ספר, מועצות קהילה ומועצות עירוניות, ששמותיהם מודפסים על בד, בגובה גרם המדרגות המוביל לרצפה המאכלסת את הציור, במוזיאון הלאומי לאמנות עתיקה.

הנהנים

באשר לגופים המוטבים בתעודת החסות התרבותית החדשה, בנוסף לאלה שנקבעו כיום בחוק, מוצע כי יכוסו אנשים טבעיים (אמנים, סופרים ומוזיקאים) בעלי פעילות מקצועית או עסקית שנפתחה ברשות המסים והמכס, בהתאם לקוד הפעילות הכלכלית המתאימה (CAE).

הוא גם קובע הרחבת גופים העוסקים למטרות רווח, המפתחים פעילויות בעלות אופי תרבותי בעיקר, וכוללות כאלה שמפתחים פעילויות תערוכות קולנועיות, בין אם למטרות רווח ובין אם ללא מטרות רווח.

על פי קווים אלה, החוק המוצע נועד גם להבהיר תמיכה בחסות זכאית, "על מנת להבדיל בין תמיכת חסות לחסות מסחרית", כאשר תרומות חסות נחשבות כאלו המופנות ל"גופים המוטבים הזכאים, במזומן או בסוג, וללא פיצוי בעל אופי כספי או מסחרי".

תרומות צפויות אחרות הן "העברת הזכות להשתמש בנכס מטלטלין או מקרקעין, ללא העברת זכות הבעלות בהתאמה, לביצוע, על ידי גורם מוטב זכאי, של פעילות תרבותית, תרומות של שירותים הניתנים על ידי הפטרון במהלך הפעילות העסקית או המקצועית הרגילה שלהם, ואספקה זמנית של משאבי אנוש ללא תשלום".

בטקסט המציג הצעות אלה, שאליהן הייתה ללוסה גישה, מדגישה הרשות כי התעודה "נועדה לקדם את חלוקת האחריות בין המדינה, החברה האזרחית והמגזר הפרטי בפיתוח מדיניות תרבותית וקידם יצירה אמנותית".

"אחריות משותפת זו חיונית לתיקון אסימטריה עמוקה בין השקעות ציבוריות להשקעה פרטית במגזר התרבותי, ומקרבת את מעורבותן של חברות פרטיות פורטוגזיות למה שהוא הסטנדרט האירופי", נכתב במסמך.

לבסוף, מה שנועד, "הוא לבצע סקירה מעמיקה של חסות תרבותית על מנת להפוך אותה לאטרקטיבית יותר עבור חברות, פתוחות יותר לסוגים שונים של חסות ופחות בירוקרטית ביישומה", הוא טוען.